תורה ומדע. טעמי המצוות הוא תחום לא פשוט. הרי המצוות הם בגדר חוקה, ואנו מחויבים בהם בלי קשר להבנה ששלנו את טעמיהם. אלא שלפעמים קורה דבר הפוך - במסגרת מחקר מדעי לחלוטין עולה פתרון שמתיישב לחלוטין עם דברי תורה, עד שהחוקר רואה בחוש כי הקב"ה "איסתכל באורייתא וברא עלמא". מקרה כזה מצוי בפרשת ראה.
מודלים בסיסיים. כלכלנים אוהבים מודלים. נתחיל בפשוט ביותר- החתול. לחתול אין חיים כלכליים. כל חייו, מדי יום ביומו הוא צד את טרפו, ואם לא הצליח - הוא מת. אין לחתול לא חיסכון, ולא ציפיות ולא תכנון. גם האדם במצבו הבסיסי ביותר, כמו חביב הכלכלנים רובינזון קרוזו, אותו ספן חסר המזל שמצא את עצמו לבד על אי, הרי מצבו דומה לזה של החתול. אם לא יצליח למצוא מזון ומחסה, חייו בסכנה. אמנם יש לאדם שליטה מסוימת על הנושא- הוא יכול למשל לסבול רעב יום אחד כדי להכין כלי ציד טובים יותר, או לסירוגין להכין מזון יותר מכפי צרכו המיידי כדי לאכול אותו בהמשך, ובכך לפנות זמן לצרכים אחרים. אבל הוא עדיין מצוי באותו קו דק בו טעות עולה במחיר הסופי- החיים עצמם. ככל שהחברה מתפתחת, ואליבא דאנשי המדע אחת הסיבות העיקריות בזכותן היא מתפתחת, כך הולכת סכנה זו ופוחת, ושוב אין האדם חייב לצויא את מיטב מרצו בשביל השרדות גרידא. הוא יכול להחליף את פירות עבודתו בפירות העבודה של אנשים אחרים, קרי לסחור, או אפילו להשאיל משאבים נחוצים לו כדי לשרוד. אלא שעיון במודל זה מגלה, שבשולי הפעילות הכלכלית תמיד יתקיימו אנשים שעדיין נאבקים, אנשים שבשבילם כל יום הבא, כל חודש הבא, כל עסקה הבאה היא הגבול הדק בין היכולת להתפרנס עצמאים, לבאר השחת, לא של רעב, כי אם של חובות אותם איןבאפשרותם לפרוע. אם נתבונן הלאה נראה, כי בכל מערכת בה מתקיים אשראי, יתקיימו אותם שוליים - אנשים שלוו ואין באפשרותם לפרוע. כדי שבמערכת גם יהיה אשראי וגם לא יתקיימו שולי העוני ההלו, נצתרך מודל של חברה בה אנשים לעולם אינם טועים . היות והדבר אינו מצוי, אין למדע דרך לחקור חברה כזאת, ועוד אתייחס למצב זה בהמשך.
פתרונות.
דארוויניזם חברתי, תולדת צד של ההתפתחות המדעית, ביקש לאחד את מודל החתול עם מודל החברה המפותחת.
"אנשי השוליים", טענו נציגי האסכולה הזאת, "שקועים בחובות, ואין להם דרך ממשים לפרנס את עצמם. אילו היה מדובר בטבע פראי, הרי אותם שוליים היו נכחדים. לכן, בהתאם לחוקי הטבע, אין להם באמת זכות קיום, ואם יעלמו, זה יטיב עם כלל האנושות.ובגלל שהחברה שלנו מפותחת, ואין אנו הולכים להכחידם בכוח הזרוע, יהיה זה רק ראוי שתת- אדם הללו יהיו משועבדים לאנשים יותר נעלים, ומה טוב שמערכת האשראי שלנו דואגת לזהות את אנשי השוליים ולמקם אותם במקומם הראוי".
מצד השני של המתרס, הקומוניזם, גם הוא ביקש לפתור את הבעיה. יוצריו זיהו, כי כאשר קיימת מערכת אשראי , יחד עם העובדה כי אנשים טועים, נוצרים "השולים". לכן, לשיטתם, הפתרון הוא ביטול מערכת האשראי, ובכך ביום "שיעבוד האדם בידי האדם". הפתרון הקומוניסטי הוא - "מכל אחד כפי יכולתו, לכל אחד כפי צרכיו", כלומר הן את נטל הטעויות, והן את פירות ההצלחה, החברה תחלוק שווה בשווה, ובכל ימנע השיעבוד.
והנה מצינו בתורה דרך ממוצעת בין שתי הגישות:"וְזֶה, דְּבַר הַשְּׁמִטָּה--שָׁמוֹט כָּל-בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ, אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ: לֹא-יִגֹּשׂ אֶת-רֵעֵהוּ וְאֶת-אָחִיו, כִּי-קָרָא שְׁמִטָּה לַיהוָה" (דברים טו, ב). כלומר, מצד אחד החברה מקבלת אחריות על השוליים העניים, והחובות נמחלים. מצד שני, זה לא מוחק את כל המערך החברתי, הבעלות הפרטית על הרכוש ואמצעי הייצור, כפי שקרה בקומוניזם.
