יום חמישי, 10 בפברואר 2011

Zeitgeist: Moving Forward הביקורת - טבע האדם

(שתי הערות טכניות: הביקרות היא על הסדר הכרונולוגי של הסרט, וכן הייתי קצת גם פרקליטו של השטן)
"חברים מסוימים מכחישים את האופי האובייקטיבי של חוקי המדע, ובייחוד הכלכלה המדינית. הם חושבים... כי מנהיגי המדינה יכולים "לחולל" חוקים חדשים, "לכתוב" חוקים חדשים. החברים האלה טועים טעות יסודית. הם, כנראה, מבלבלים בין החוקים, המשקפים את את התהליכים האובייקטיביים המתרחשים בטבע בלא השפעת האדם, לאלההנחקקים על ידי מדינות,  הנוצרים מתוקף הרצון האנושי והינם בעלי תוקף משפטי בלבד.אבל אי אפשר לערבב ביניהם"
 ---יוסף סטאלין בפתיחת "לשאלת אופי החוקים הכלכליים בסוציאליזם" מתוך "בעיות כלכליות של הסוציאליזם בבריה"מ" (1952)

במשפט אחד -אכזבה. כלומר ההתחלה היתה כל כך יפה. דיברו על כך שטבע האדם אינו דטרמיניסטי, וכיו"ב, ומשם היה ניתן בקלות להמשיך לטענת היסוד של פרקסאולוגיה (הכותרת של הבלוג פה זה לא סתם) , כי חקר האדם הוא אינדוקטיבי כי אם טלאולוגיה. אבל אז, התחילו לכופף את מה שנאמר לאג'נדה של הפתיחה, והכל נהרס.
ההסבר על ההתמכרות שמביא ד"ר מאטה מדגים בצורה נפלאה את הטענה של מיזס כי יש צורך בתפיסה מלכתחילית של מציואת כדי לבנות על גביה תאוריות המשך.  תראו את ההגדרה שלו: "אני מגדיר התמכרות ככל התנהגות הקשורה להשתוקקות עם הקלה זמנית ועם השלכות שליליות לטווח הארוך יחד עם חוסר שליטה, כך שהאדם רוצה לוותר או מבטיח לעשות זאת אבל לא מסוגל לקיים". כעת, אני הולך להציג עמדה: ,אני מכור לאוכל. אני מנסה להתאפק, אבל לפחות פעם בכל שלוש ימים אני נכשל והולך למקרר. זה מזיק לי בטווח הארוך - אני משמין. אין לי באמת שליטה על זה." אם נניח שמי שמציג את העמדה הוא חולה אנורקסיה וה"כישלון" שלו זה הזמן היחיד שהוא אוכל בלבד. מה ניתן ללמוד מזה?נוכל לאמר, כי עלינו להגדיר התנהגות נורמטיבית ושאינה נורמטיבית. הסרט, למשל עשה את זה בפתיחה, בהגדירו את מערכת הערכים הנוצרית-סוציאליסטית כתשתית, ואז קובע "מה שמקובל ומה שמכובד זו תופעה שרירותית מאוד בחברה שלנו" (די באמצע של הדיון), והמסקנה היא שהאמות המידה הנכונות הן שלו בלבד.
לכן בזמן שד"ר מאטה מדבר על התמכרות אנחנו רואים תמונה של אישה עם שתי שקיות נייר המתחלפת בתמונה של מישהו פורס אבקה לבנה עם תער גילוח. ההקשר ברור - שופינג הוא מחלה קלינית, כמו צריכת סמים. ולכל זה מצרפים קטע עם כסף , סתם להדגשה. כעת ד"ר מאטה אינו טורח לעשות את ההבחנה הנ"ל, טעות נפוצה ביותר במעבר בין מדעי הטבע למדעי החברה, והפלא ופלא פתאום הוא מגלה "התמכרויות" למכביר. מה שקורה בעצם, שהאיש לוקח דדברים ומגדיר אותם כהתמכרויות באופן שרירותי. אוי , סליחה, לא שרירותי, אלא במסגרת האתית נוצרית-סוציאליסטית. פתאום חברות מסחריות (הן בכלל אנשים?) שממלאות את תפקידן -מכורות. התמכרות, על פי הדוקטור הטוב, יכולה להיות גם ל"נפט או לפחות לעושר ולמוצרים .הזמינים לנו בזכות הנפט" (כמו תחבורה ציבורית, כנראה). אחרי הגדרה כה רחבה של התמכרות קל לעשות את המעבר שרק לפני מספר דקות התריעו מפניו - להסיק מסקנות חברתיות.
הדרך לעשות זאת היא לתת לדוקטור שלנו, הנציג המכובד של מדעי הטבע להציג בהתחלה את הנזק הסביבתי הנגרם כביכול כתוצאה מהתמכרות לרווח, ומיד להציג רעיון התורת הכלכלה המודרנית המושמצת בהמשך - "כשל שוק", מצב בו מנהל חברת הטבק לא נושא באחריות על מות המעשנים, ומיד מציג סטטיסטיקה של תמותתה מעישון. זהו תרגיל ריטורי יפה, שכן מה שאומר הדוקטטור, יש לזה איצטלה של מחקר מדעי שנבדק במעבדה בניסויי עיוור כפול. כעת, ניתן להציג אג'נדה פוליטית ורעיונות ממדעי החברה בלי להודות שמה שמדברים עליו אינו מדע מדוייק. השאלה על אחריות המנכ"ל לנזקים שחברתו גורמת היא שאלה נכונה ויפה - לחלק של כלכלה. זו שאלה שהובס ולוק יפים לה. הנסיון לדחוף אותה פה במסגרת "אמיתות מדעיות" הוא דרך פשוט לעקוף את הדיון, הרי מי יכול להתווכח עם המדע?
 מרגע שמסלול זה של עקיפת דיון דרך המדע נפתח, שוב לא מהססים להשתמש בו ללא גבולות. וזוכרים כיצד הזהירו אותנו להמנע מדטרמיניזם גנטי? ובכן מסתבר שזו הית האמתלה כדי להציג את הדטרמיניזם החדש : "שחוויות מסוימות בחיים .גורמות לאנשים להיות פגיעים חוויות חיים שלא רק מעצבות את אישיותו של האדם, ואת צרכיו הפסיכולוגים אלא גם ממש את מוחו בדרכים מסוימות". יש דטרמיניזם, אבל הוא  מאין דטרמינזם סביבתי(מישהו אמר "הולדת הפרולטריון"?) הדטרמיניזם הזה חשוב לבניה אידאולוגית של סרט,שכן הוא יעזור לתרץ את הפולילוגיזם, ויצדיק את דה-הומניזציה שנראה בהמשך. 
לאחר הרבה עובדות מדעיות על עוברים ותינוקות, מגיעים סוף סוף לחלק החברתי.מתחילים משיר הלל לפרימיטיביזם, ואני לא מתכוון להתחיל געת בזה מעבר שאגיד כי למזלה של האנשות, המצאנו את הכסף והצלחנו להתקדם הלאה. עוד נקודה המשתלבת יפה עם ההתעלמות מהאייק היא התעלמות מהובס, ישר ללוק (רק כדי להשמיץ אותו אחר כך).  בגלל שאגע בהובס במשך, כאן רק אגיד כי אני חולק על הקשר הגורף בין החומר לאלימות (אלא אם כן האינדיאנים אספו קרקפות בהשפעתה המטריאליסטית של תרבות מערב).  מה שכן אנחנו רואים בבירור את החיבור לתשתית אידאולוגית נוצרית-סוציאליסטית בכך שדווקא הקהילות הדתיות נוצריות סוציאליסטיות מועלות  על הנס.
אחרי קביעה סופית של דטרמיניזם סביבתי חברתי : " חברות גדולות ושונות יכולות להיות מוגדרות כאינדיוידואליסטיות  או כקולקטיביסטיות וישנם אנשים מאוד שונים  ודפוסי חשיבה שונים ואני חושד שמוחות שונים נוצרים מכך.", הנותנת הצקה סופית לפולילוגיזם של צייטגייסט, כעת נותר להראות , כי החברה האינדיבידואליסטית מחוללת אנשים נחותים מאלה של חברה אחרת, ובינגו!
ואפרופו, איש, כמובן, איו בוחן את השפעת השחיתות הפוליטית על אותו ריבוד חברתי. אקדים דיון שיעלה בהמשך , ואגיד: אם תתפסו איש ברחוב, ותשאלו אותו מי אמור לדאוג לעניים, לפשיעה, לחינוך, לאיכות הסביבה. והתשובה היותר מצויה היא: ממשלה. כלומר אנשים מתנתקים מסביבתם, ומעבירם את האספקטים הללו של חייהם לידי צד ג'. וזה תורם לריבוד המוזכר על ידי ד"ר סאפולסקי.
בעת נשאר לקבע את הפולילוגיזם. הדרך אותה דרך- לתת לרופאים לדבר על כלכלה. דרך הנחת כי "אין טבע אנושי", (כלומר הם לא יודעים לזהות אותו), הם מתחילים להציג את הדעות הפוליטיות שלה. ד"ר מאטה - "בחברה שמבוססת מראש על תחרות ובאמת, לרוב, על ניצול חסר הרחמים ,של אדם אחד את האחר". עוד קביעה "מדעית".

הרושם בסיכום החלק הראשון: אין "טבע אנושי" שניתן לחקור אותו כדי להגיע לתובנות לגבי החברה האנושית. האנשים אדפטיביים ויסתגלו למה שיפילו עליהם. זו פתיחה נאותה לגל ההשמצות של החלק הבא.

יום שני, 7 בפברואר 2011

Zeitgeist: Moving Forward הביקורת - להשבע אמונים לדגל

הסקירה של פרסקו
"Once againg you put your keen and penetrating mindto the task, and as usual come to the wrong conclusion"
-Harry Potter and the prisoner of Azkaban

בגלל שרעיונותיו של פרסקו מהווים לייט-מוטיב לסרט כולו, זה מקום נהדר להתחיל לבחון חלק מהם.

השפל הגדול
פרסקו לא היה היחיד שתמהה אודות השפל הגדול. רבים וטובים עמלו רבות להסביר מה השתבש. ביניהם שני הכלכלנים הדגולים של המאה ה20 - אבי המאקרוכלכלה ג'ון מיינרד קיינס, וחתן פרס הנובל פרידיריך אוגוסט האייק.
הנה קליפ חמוד המסכם את דעתם על מה שקרה אז (וגם היום):


(הנה הניסיון שלי לתרגם אותו)
יש בסרטון זה כמה וכמה דברים רלוונטיים לעניניינו. נתחיל דווקא מהסוף, מציטוטי הסיכום:
רעיונות הכלכלנים והפילוסופים הפוליטיים, בין כשהם צודקים ובין כשהם שוגים, חזקים מהמקובל לחשוב. אכן, העולם כמעט ואינו נשלט אלא בהם. אנשי מעשה, המאמינים שהם עצמם משוחררים מהשפעות אינטלקטואליות כלשהן, משועבדים בדרך כלל לכלכלן כלשהו שעבר זמנו. (ג'ון מיינרד קיינס, התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף)
משימתה הייחודית של הכלכלה היא להדגים לבני האדם כמה מעט הם באמת יודעים על דברים אותם הם מדמיינים שהם מסוגלים לעצב (פ.א. הייק הטעות הגורלית).
שתי אזהרות הללו תקפות גם למקרה שלנו, אבל לא רק בשבילם אני מביא את הסרטון. שני הכלכלנים הגיעו למסקנות נפרדות וייחודיות לגבי מה לא תקין בכלכלה. המסקנות של קיינס מוצגות (ומופרכות) לכל אורך הסרט שלנו.
הנה כמה דוגמאות:


מי ששם לב, התשמשתי בציטוט ממקיינס ל"משחק מונופול". בכלל, מצאתי את היחסים של צייטגייסט עם קיינס קצת, איך להגדיר את זה, מוזרים. למשל, בסרטון מבית היוצר של צייטגיייסט בנושא אבטלה טכנולוגית, ציטוט הפתיחה הוא של קיינס, וזאת למרות שמהפרכת טענותיו בסרטי צייטגייסט, עולה גם הפרכה של עמדתו בנושא האבטלה הטכנולוגית. אני חושב שג'וזף פשוט ממשיך במתודולוגיה של קיינס, שכן שניהם חוו את העולם המרכנתיליסתי מבפנים (ג'וזף נים עסק בדייטריידינג) , ובגלל שהתמתאותם היתה אינטואיטיבית ולא אינטלקטואלית, בחרו בנתיב של שלילה וביטול היחס של צייטגייסט למסכנות של האייק עוד יותר מוזר. חצי מהזמן , הסרטים מאמצים את הביקורת של האייק על קיינס. בחצי השני, לעומת זאת, האייק וכן מורו הדגול ליווויג פון מיזס נזרקים לאותה ערמה עם קינס, ומבוטלים כלאחר יד כ"עוד קשקשנים מאותו סוג", ביטול אשר כה הציק למוליניו.
זה קורה לא רק בסרט שלנו. הנה פריים מתוך האדנדום.


האיש פה הוא אחד התלמידים הבולטים של מיזס והאייק חבר בית הנבחרם האמריקאי רון פול, זה לפני זמן לא רב נבחר לראשות הוועדה שאמורה , סוף סוף לנבור בכביסה המלוכלכת של הפד. בסצנה הזאת הוא מתעמת בפומבי עם ברננקי. די ברור שלפוליטיקאי בכיר כמוהו יש פתרונות של הפד. אבל באדנדום העימות נקטע ולא מראיינים את פול, ולא מציגים את נקודת המבט שלו. אני טוען שהדבר מגמתי, שכן הביקורת של מיזס והאייק היא ביקורת תקפה שג'וזף מתשמת בכוונה תחילה מלדון בה פן תיחשף חולשת עמדתו. עוד נציג אותה בהמשך.


מלחמת העולם השניה.
זה הזמן לספר כיצד נחשפתי לצייטגייסט. במשך שנים קראתי והגבתי בבלוג "הקפיטליסט היומי", היום חלק מהבלוגים של מעריב. יום אחד הגיב שם מישהו תחת הניק "תיקון עולם". פתחתנו בדיון קראתי בבלוג שלו, והוא הציג בפני חומרים ל צייטגייסט. הגבתי בבלוג שלי, והתפתח דיון. כעת, בגלל שעלה נושא של "מחסור מלאכותי". באופן טבעי הצגתי את עמדתו של בסטייה על המחסור המלאכותי. חלק מהניתוח של בסטייה כולל את התובנה זהה לזאת של פרסקו - כי מלחמה היא הרס חסר תקנה של משאבים והרג של בני אדם שאי-אפשר לתקן. מה רבה היתה הפתעתני כשגיליתי ש"תיקון עולם" לא מסכים עם זה:אין לי עניין להיכנס כאן למספרים ולהוכיח שהנזק הפיננסי שנגרם מכך ש"אנשים נהרגים ומשאבים מבוזבזים" קטן עד כדי זניח בהשוואה לתועלת הכספית שמופקת מייצור הנשק והטכנולוגיות התומכות  עדיין אין לי מושג איך זה מתיישב.


משאבים יקרים מבוזבזים על ידי שוק חופשי
שתי הנקודות האחונות קשורות לאופי ריטורי כללי של צייטגייסט. התרגיל פשוט- לערבב מספר נרטיבים, ואז לברור את המסכנה היותר נוחה. למשל, איך קובעים אילו משאבים "יקרים" ואילו לא? (מחוץ למסגרת השוק החופשי)? עד הצעת הפתרון בחלק מתקדם של הסרט, יש שימוש במונחים המקובלים בחברה, תוך התעלמות נסיבות החברה.


שחיתות פוליטית
כפי שראינו לגבי האייק, יש פה עוד רעיון שמצטרף: פרסקו מזהה את השחיתות, אבל במקום לשאול את השאלה הפשוטה, כיצד המערכת מתפקדת ללא (ורמז דק, איך היא תפקדה בעבר ללא) השחיתות, בוחרים פה לשפוך את התינוק עם המים, ולהכריז כי אין הדבר אפשרי, שחופש הוא שקר ( עוד נראה אמירות אורווליאניות ממש בסרט זה), שהפתרון בהוא להחליף מערכת מושחתת במערכת אחרת ש... ("כמה מעט אנשים יודעים על הדברים שהם מדמיינים שהם יכולים לעצב" כבר אמרנו?)


התוצאה הסופית, כפי שמשתמע מציטוט הפתיחה - יסודות הגיוניים שמובילי למסכנות משונות/ 
כעת נראה אותם נפרסים.


יום ראשון, 6 בפברואר 2011

Zeitgeist: Moving Forward הביקורת - משחק המונופול




מונופול עם סבתא

"בטווח הארוך כולנו מתים"
-ג'ון מיינרד קיינס

סיפור המשחק הוא משל העוסק במוסר ובדת. הוא לא מציין עובדות, רק מסר יפיפה על המשמעות אותה אנחנו מעניקים לדברים.
וזו בעיה.
זו בעיה בגלל שכל מה שקשור במוסר ובדת מאוד קשה לניתוח רציונלי. ניתוח כזה אפילו מעורר התנגדות פנימית.
איין ראנד היטיבה לסכם זאת בסוף "נאום הכסף" המפורסם של ד'אנקוניה (לא מצליח לאתר את העותק העברי, וסליחה עם הקוראים):
Senor d'Anconia, declared the woman with the earrings, I don't agree with you!
If you can refute a single sentence I uttered, madame, I shall hear it gratefully.
Oh, I can't answer you. I don't have any answers, my mind doesn't work that way, but I don't feel that you're right, so I know that you're wrong.
How do you know it?
I feel it. I don't go by my head, but by my heart. You might be good at logic, but you're heartless.
Madame, when we'll see men dying of starvation around us, your heart won't be of any earthly use to save them. And I'm heartless enough to say that when you'll scream, "But I didn't know it!", you will not be forgiven.
אם אשאל אתכם למשל, מה הבעיה עם חוסר השוויון? או, מה אכפת לי מזה שאנשים מתים ברעב באפריקה? תוכלו לגלות שהתגובה הראשונה היא רגשית . זה טוב כי זה מראה על רגש מוסרי, וזה לא טוב  לא רק כי זה מקשה על הדיון הרצינאלי, אלא גם כי זה גורר תגובות המשך שאינן רציונליות. הקושי לדון בנשוא מביא לחיפוש פתרונות שיענו על המצוקה הרגשית, ולכן פתרונות דמה משגשגים, בעוד שניתוח עומק אינו קיים.
אבל אמרתי כי הקטע עוסק בדת. מדוע? ובכן, אם נבחן איזו מערכת  מוסר נשקפת מהקטע, נגלה שורשים דתיים עמוקים .העל מ"דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת" של קוהלת, אבל בעיקר, את הסלידה העמוקה מהעולם הזה של הנצרות. סממנים מובהקים של שנאה זו פזורים לאורך כל הסרט - סלידה מהישג אישי, דה-הומניזציה של הציבור, בניה של תרבות אשמה בכל דבר שאינו מתיישב עם האידאל הנוצרי.
נראה את זה ביותר הדגשה בקטע הבא.

האיש עם המזוודה 1 

"אֵין אִישׁ יָכוֹל לַעֲבֹד שְׁנֵי אֲדוֹנִים, שֶׁכֵּן אוֹ יִשְׂנָא אֶחָד וְיֹאהַב אֶת הַשֵּׁנִי, אוֹ יִהְיֶה מָסוּר לְאֶחָד וִיזַלְזֵל בַּשֵּׁנִי. אֵינְכֶם יְכוֹלִים לַעֲבֹד אֶת הָאֱלֹהִים וְאֶת הַמָּמוֹן." ~ ישו, הבשורה לפי מתי, 6:24

אז מה יש לנו כאן?
מסך המראה הפגנה כלשהי (כלומר לא הכל וורוד), מסך המראה  את אובמה נואם לצד איזושהי פרסומת (קשרי הון-שלטון) , ילד הומלס שוכב ליד כתובת NASDAQ (יש רעבים ומסכנים בעולם), זוג יושב בבית קפה ועסוק בזלילה ("תאכל אננסים תזלול חזירטו, כי זהו, בורז'וי, יומך האחרון" -ולאדימיר מיאקובסקי), פרסומת  לסדרת טולוויזיה לתכנית המקדמת ערכים מעוותים, ואז עוד מבט לילד ההומלס, ומתחילים ללכת.

כמה נקודות. ראשית, הקישור  הברור לתרבות האשמה הנוצרית בגלל הילד ההומלס ממש סיכום. קיומו, במסגרת אתית זו - אשמתם של יושבי בית הקפה וכמותם. מה שהם  עושים (צורכים) מעוות מלכתחילה,ולכם מוצדק שיוצג באור שלילי.  אתם יכולים להגיד, שהרי כל ביקורת חברתית חייבת להפנות את שומת ליבה לבעיות הללו. נכון. אם ניקח שוב את "מרד הנפילים" נגלה בפנים  חלקים דומים, המבקרים אנשים ריקים, שחיתות פוליטית וקולנוע המקדם ערכים מעוותים. אלא מה, בגלל שכבר נכנסנו למסגרת של הסרט, אי אפשר לשבור אותה לחלקים, כפי שצייתי בפתיחה. חלק זה הוא המשך ישיר של מחק המונופול. הוא עומד כולו תחת השאלה שנשאלה -אם צבירת הנכסים היא לא הדבר החשוב,  אז מה כן? וזאת להבדיל מראנד אשר קבעה מלכתחילה כי כסף הוא הדבר הטוב.

אנו מוצאים את עצמינו אפוא בולמם האתי של הנצרות, ושל ילדה הדיאלקטי, הקומוניזם. הנחות אתיתשלהם ירחפו ברקע וימלאו פינות מרומזות בעלילה.

יום שבת, 5 בפברואר 2011

Zeitgeist: Moving Forward הביקורת - הקדמה ופתיחה

הקדמה כללית לביקורת.

 Nobody has stated just what they mean by propaganda. Now, I use the term to mean that Communist propaganda is anything which gives a good impression of communism as a way of life.

-איין ראנד, בעדותה בפני ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקנית

סרט הוא יצירת אומנות. אנחנו שופטים סרט על פי הפסקול, על פי תפאורה ואפקטים מיוחדים. על פי כישרונם של השחקנים, ובסרט תיעודי על פי איכות החומרים המתועדים, ושילוב המומחים המפרשים לנו את אותם החומרים, וזאת ברמה נפרדת לגמרי מן שאלת אמינות או נכונות  דברי אותם מומחים או אמינות החומר התיעודי. זה מצריך התיחסות נפרדת  בכל סרט לכל אחת מן הרמות הנ"ל.  כך, המעיין בעדותה של ראנד שמצוטטת למעלה יצמא כי היא  מתעקשת כי המפיק של הסרט הנידון בוועדה לא ביקש ליצור סרט תעמולה. יתרה מכך הוא השתדל להימנע מתעמולה ככל האפשר. ואף על פי כן מתצוגת הדברים בסרט נוצרת תעמולה ברורה. 
לכן , בבואנו לדוןבסרט יפה ומורכב כמו זה, נצטרך להתיחס להרבה פרספקטיבות ומישורים.


הערה אישית: אני עצמי אינני מבקר קולנוע. נחשפתי לנושא שהצגתי כאן לראשונה ב 2005, כשראיתי מחדש את "מרי פופינס" של דיסני.  שאלתי את עצמי אז מהו המסר החברתי העולה מן הסרט, ובכלל לא אהבתי את התשובה שהגעתי אליה. אלא שרוב הסובבים אותי התיחסו לנושא זה בתמיה רבה והצהירו כי הם רואים סרטים בשביל הפסקול והשחקנים, ולא בשביל ניתוחים מעמיקים. למזלי גיליתי כי בספרו האחרון , רנדי גייג' עושה ניתוח מסוג זה למגוון רחב של סרטים וסדרות , מספיידרמן עד האוס. הנה מה שיש לו לגיד על "אווטאר":






הפתיחה

That's great, it starts with an earthquake, birds and snakes,
an aeroplane - Lenny Bruce is not afraid.

"It's the  end of the world" R.E.M


דווקא הפתיחה של הסרט היא פתיחה קלאסית.  אפילו משהו כה מנוגד לסרט כמו הפרוייקט "This is John Galt speaking..  " משתמש במשהו דומה:

       
Ludwig von Mises Institute on Facebook