יום שישי, 11 במרץ 2016

פרדריק בסטייה "פריז משיכה לאכול"

מתורגם מ"סופיזמים כלכליים".

כאשר ביקרתי בפריז, אמרתי לעצמי: הנה חיים להם מליון בני אדם, אשר היו מתים תוך ימים מספר אמלא סחורות מכל הסוגים היו מפסיקות להגיע אל הכרך הגדול הזה. השכל אינו עומד בניסיון לדמיין את רוב הטובין החייבים לבוא בשעריו מחר, בכדי שתשובי המקום ינצלו מאימת הרעב, מלחמת האזרחים והביזה. ובכל זאת כולם ישנים על מיטותיהם בשלווה בלי שרעיון זה, שכה מפחיד לחשוב עליו, יטריד את מנוחתם. מאידך, שמונים מחלוקות שונות פעלו היום, ללא תכנית פעולה משותפת או הסכמים הדדיים, לספק לפריז את כל הנדרש. איך מדי יום ביומו מצליחים להביא לשוק ענק זה את כל הנחוץ - לא יותר מדי ולא פחות מדי? מהו, אפוא, הכוח הסודי ורב התושייה השולט בסדר המדהים שלפעולות מורכבות; סדר,בו כולם תולים אמון כה מוחלט על אף שחייהם ושלומם תלויים בו לחלוטין? כוח זה הוא העיקרון המוחלט, העיקרון של החליפין החופשי. אנו שמים את מבטחינו באור הפנימי, אשר ההשגחה העליונה שמה בלב כל בני האדם, והוא הממונה על השמירה ושיפור האינסופי של מצבינו בעולם, האור אותו אנו מכנים האינטרס העצמי, והוא כה מאיר, כה חסר מעצורים וכה חודר, כשמתירים לו לפעול ללא מכשולים. מה היה מצבכם, הו תושבי פריז, לו איזה שר בממשלה היה מחליט להחליף את הכוח הזה באיזו המצאת שכלו, עוצמתית ככל שתהיה; אם הוא היה מציע להכפיף על מנגנון גאוני זה לפקודתו שלו, לקחת את השליטה על המנגנון לידיו שלו, לקבוע בעצמו מי היכן וכיצד ייצר, ישנע, יחליף ויצרוך כל דבר ודבר? אעז ואומר שאם כעת יש ביניכם הסובלים מעוני, יאוש ואולי אף רעב, הגורמים ליותר דמעות משנדיבות לבכם החם יכולה למחות, ייתכן, או אף וודאי הדבר שהתערבות שרירותית זו תכפיל את הסבל הזה, בו נתון אך חלק קטן מכם, עד אינסוף.

אין תגובות:

Ludwig von Mises Institute on Facebook